הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ה׳:ג׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

מקור משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ה׳:ג׳
3 הֶעֱלָה שְׂאוֹר אוֹ דְּבַשׁ בִּפְנֵי עַצְמָן לַמִּזְבֵּחַ לְשֵׁם עֵצִים פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ב׳:י״ב "וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ". לְרֵיחַ נִיחוֹחַ אִי אַתָּה מַעֲלֶה אֲבָל אַתָּה מַעֲלֶה לְשֵׁם עֵצִים. אֲפִלּוּ הִקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַקְטָרָה בִּדְבַשׁ אוֹ בִּשְׂאוֹר הוֹאִיל וְהוּא מִן הַקָּרְבָּן לוֹקֶה:
פירוש הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ה׳:ג׳
3 לריח ניחוח וכו'. זבחים ע"ז א' ובתו"כ ויקרא פי"ג פרשה י"ב יעו"ש ועיין בתוספתא פ"ד דמכות יעו"ש.
4 דבר שאינו וכו'. הראב"ד השיג ע"ז וכתב שעל אלו חייב אף בלא שאור ודבש ועל שאור ודבש חייב בלבד אף בלא דברים אלו ומרן יישב שגם דעת רבינו כן רק שכוונתו שאם הקטיר שאור או דבש לשם עצים והיה עמהם קרבן לא מיבעיא שהיה הקרבן מדבר שראוי להקטרה דוודאי חייב אלא אפילו אם היה הקרבן מדבר שאינו ראוי להקטרה כגון אחד מדברים אלו והשאור או הדבש העלה לשם עצים ג"כ חייב יעו"ש היטיב ועיין ק"א בתו"כ ויקרא פי"ג פרשה י"ב יעו"ש היטיב ועיין לח"מ שהביא מתו"כ זה סיוע לדעת רבינו יעו"ש היטיב והנה בפ"ו דמנחות בתוספתא איתא שם וז"ל המעלה מבשר חטאת מבשר אשם מבשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות משאור ודבש עובר בל"ת עכ"ל וכ"ה בתוספתא פ"ד דמכות יעו"ש היטיב וע"ע ירושלמי פ"ז דשבת ה"ב ומבואר יפה כדעת רבינו וע"ע בזבחים קי"ד א' דקאמר התם אתנן ומחיר וכו' משכחת לה בוולדות קדשים וכו' והו"ל משכחת לה בעופות לדעת רבינו וי"ל דבעי לאשכוחי בבהמה אי נמי אגב אחרינא נקטיה וע"ע בנדה מ"א א' ברש"י יעו"ש היטיב והנה מרש"י וודאי לק"מ דאיהו ס"ל כהראב"ד וק"ל.